Abstract
בכתבי היד העתיקים של המשנה נמצא את הצורה 'אהל' (אל"ף בחולם חסר, ה"א בסגול) לצד 'אהל' (אל"ף בקמץ, ה"א בצירי). המאמר דן בשני השמות הנדונים הן בצורת היחיד שלהם והן בצורת הרבים שלהם, מצד התצורה ומצד המשמעות. המחבר מסכים עם חוקרים קודמים שהבחינו בין 'אהל' (אוהל) שהוא שם עצם המציין מעון ארעי ובין 'אהל' (אל"ף בקמץ, ה"א בצירי) המציין את הפעולה או המצב של ה'האהלה בטומאה', אך הוא מוסיף נתונים על אלה שהביאו גולדברג, ייבין, ופלדמן בנוגע לתפוצתם של שמות אלו בלשון חכמים ובעניין ניקודה ותצורתה של הצורה שנתחדשה בלשון חכמים, המציינת 'האהלה'. כמו כן עוסק המאמר בפרט אחד שלא תועד ולא נידון עד כה, והוא צורת הנסמך בצירוף 'אהל המת' והשאלה היא באיזה 'אהל' מדובר.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 125-141 |
| Number of pages | 17 |
| Journal | לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה |
| Volume | 74 |
| State | Published - 2012 |
| Externally published | Yes |
IHP publications
- IHP publications
- Mishnah
- Hebrew language, Talmudic
- Hebrew language -- Vocalization
- Hebrew language -- Morphology
- Hebrew language -- Semantics
- Grammar, Comparative and general -- Noun
- Participle (Grammar)
- Manuscripts, Hebrew
Cite this
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver