אריק חרבי, והרק חנית, וירק את חניכיו

הפועל 'הריק' בא במקרא בעיקר במשמעות שפיכה מתוך כלי או ריקון הכלי, אך כמה הופעות שלו אינן מצייתות בקלות למשמעות הזאת, שלוש מהן באות בהקשרים מלחמתיים: "הריק חרב" (למשל שמ' טו 9), "והרק חנית" (תה' לה 3), "וירק את חניכיו" (בר" יד 14), עיקר ענייננו היה בפירוש הביטוי הקשה בבר' יד 14, שעל פי הקשרו עוסק בהכנת הלוחמים לפני היציאה לקרב, וכפי שנראה להלן (סעיף 2) מאחורי הנוסח "וירק את חניכיו" מסתתר מונח המציין את חגירת הנשק לקראת הקרב. אך מאחר שהמפרשים והחוקרים שהתקשו בפירוש הביטוי כרכו אותו עם שני הצירופים האחרים – "הריק חרב", "והרק חנית" – נעסוק כאן בשלושתם, נבחן את פירושם, ונבדוק את הקשר שלהם זה לזה ולשורש המיוחס להם. בסעיף א נראה כי הצירוף "הריק חרבי" נושא משמעות מיוחדת שאינה קשורה לשני הצירופים האחרים. בסעיפים ב–ג נפרש את הצירופים "הרק חנית" ו"וירק את חניכיו"; הפירושים שנציג שני הצירופים מבוססים על עיקרון אחד, אך הם אינם תלויים זה בזה.