גבולות וספר במקרא

במציאות העתיקה התקיימו חלוקות טריטוריאליות משני סוגים עיקריים: "גבול" קשור להסכמים שנועדו לתחום, להגביל שטחים ולרסן את התנהגות היושבים משני צדדיו. "ספר" מציין הפרדה שאינה מעוגנת בהסכמי גבול, והוא קשור לרוב עם תביעות בעלות על שטחים חיצוניים. קצות אימפריה במיוחד הם בעלי מאפיינים של ספר בשל היותם זמניים וניידים מעצם מהותם, ומשום ששליטי האימפריות ואזרחיהן סברו שהשלטון העולמי הוא זכותם האלוהית הטבעית, וכך הצדיקו מדיניות של כיבוש והתפשטות. תיאורי הארץ המובטחת במקרא מעידים על תפיסות אידיאולוגיות שונות התואמות לשני סוגי חלוקה טריטוריאלית אלה. מחד גיסא, קיימים במקרא תיאורים גיאוגרפיים מפורטים של קווי גבולות הארץ המובטחת, כדוגמת תיאור "ארץ כנען לגבולותיה" (במדבר לד, א-יב). מאידך גיסא, קיימים בלשונות ההבטחה ביטויים המגדירים את היקף הארץ באמצעות "ביטויי מריזמוס מרחבי", לרוב בעזרת נוסחת הקצוות "מן...עד..." כגון בפרשת ברית בין הבתרים (בראשית טו, יח-כא). בתיאורים אלה מוצבים מושגים גיאוגרפיים נרחבים - כגון הים הגדול, נהר מצרים או הפרת, שמייצגים את הקצוות הגיאוגרפיים והמיתיים של העולם, וההבטחות משרטטות התפשטות וכיבוש של תחום חסר גבולות על סמך הצדקה אלוהית. שורשיה של ההשקפה הראשונה בנסיבות ההיסטוריות שעם ישראל נוסד בהן ובקיומו ככוח אחד בין רבים עד חורבן הממלכות וסיפוחן לאימפריות האשורית והבבלית אחריה. ההשקפה השנייה היא תגובה אידיאולוגית לתיאורי ההשתרעות של האימפריה הניאו-אשורית שעם ישראל היה נתון למרותה. (מתוך המאמר)