Abstract
הארכיון הוא נייר לקמוס לשינויים שחלו בחשיבה הביקורתית במאה האחרונה. מנמל הבית של המחקר ההיסטורי והביוגרפי הקלאסי ושל גישות פילולוגיות־גנטיות (לשון גֵנֵזיס, התחקות על היווצרות היצירה) הפך הארכיון מטפורה לתת־מודע, למודחק ולמצונזר של התרבות ושל הפרט – בעיקר מאז חיבורו של ז'אק דרידה "מחלת הארכיב" (1995). בהמשך נתפס הארכיון כחלופה פוסט־מודרנית במורכבותה וברב־ממדיותה לסדר ולקאנון של המודרנה. בעוד הארכיון הצטייר במשך מאות בשנים כגוף ידע ניטרלי ואותנטי, הרי הפוסט־מודרניזם ערער תפיסה זו והציג את הארכיון כאתר של כוח שרוחשות בו אידיאולוגיות המבנות את הזיכרון, ולא פחות מכך – את השִׁכחה. האקלים הפוסט־פוסט־מודרני, לעומת זאת, מעודד במובנים רבים את השיבה אל הארכיון: דומה שבתנועת המטוטלת המתמדת בין טקסט לקונטקסט קרובה כעת הכף – אשר נטתה עד העשורים האחרונים אל התאוריה – דווקא אל הארכיון, שקודם לכן נדחק ונדחה מפניה (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 5-7 |
| Number of pages | 3 |
| Journal | מוזה: כתב עת שפיט במדעי הרוח |
| Volume | 6 |
| State | Published - 2023 |
IHP publications
- IHP publications
- Archives