דמוניזציה של האויב: נאצר והנאצריזם בעיני מקבלי ההחלטות בישראל (1970-1952)

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

המחבר בוחן מחדש את ההיסטוריוגרפיה של הסכסוך הישראלי-ערבי באמצעות ניתוח הדימויים הישראליים של האחר הערבי. תוך שימוש במונחים השאובים מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, המאמר בוחן את מערכת האמונות והדימויים של מקבלי ההחלטות בישראל כלפי המנהיג המצרי ג'מאל עבד אל-נאצר וכלפי התופעה הקרויה "נאצריזם" (1970-1952). חוקרים רבים כבר עמדו על חשיבותם של דימויים הדדיים שליליים בהנצחת סכסוכים. למרבה הפלא, חוקרי הסכסוך הישראלי-ערבי המעיטו להתייחס לרכיב זה. המחבר מראה כי הדימוי הנאצרי בקרב האליטה הפוליטית בישראל היה אחיד למדי. בהתאם לתפיסה ההגמונית, נתפס נאצר כצורר נוסף במסכת הפורענויות שבאו על העם היהודי לאורך ההיסטוריה. מידע שעמד בניגוד לתפיסה המקובלת נדחה משום שלא עלה בקנה אחד עם תפיסת העולם הסגורה של האליטה. אף שנאצר מעולם לא היה ידיד או בעל ברית, דמותו עברה תהליך של דמוניזציה בחברה הישאלית - תהליך שמנע כל יכולת להידבר עמו, לו ניתן היה הדבר Refereed/Peer-reviewed
Original languageHebrew
Pages (from-to)151-208
Number of pages58
Journalהמזרח החדש
Volume45
StatePublished - 2005

IHP publications

  • IHP publications
  • Arab-Israeli conflict -- Psychological aspects
  • Historiography
  • Imagery (Psychology)
  • Israel -- History -- 1948-1967
  • Israel -- History -- 1967-1973
  • Other (Philosophy)

Cite this