דמוקרטיה, דיני מלחמה וזכויות מיעוט לפי משנתו של נתן אלתרמן

האם תפיסות לאומיות יכולות לדור בכפיפה אחת עם ערכי הדמוקרטיה? רבים יטענו שלא. למשל: מה קורה שהצורך להגן על ביטחון המדינה ותדמיתה מחייבים להסתיר עברות שביצעו חיילים – האם ראוי או לא ראוי לספר על כך? מי שייספר או ידווח ודאי ייחשב בוגד (במקרה הרע) או שמאלני יפה נפש (במקרה הטוב). נתן אלתרמן לא "נחשד" מעולם בשמאלניות. הוא החזיק בתפיסת עולם לאומית מובהקת והיה מאוהבי צה"ל ומחויב לביטחון ישראל בכל נימי נפשו. לאחר מלחמת ששת הימים היה אפילו מראשי "ארץ ישראל השלמה". בה בעת הוא היה נאמן לערכי הדמוקרטיה וקרא להגן עליהם בכל דרך. החוברת מביאה קטעים מהגותו של אלתרמן – המשורר והפובליציסט – ובוחנת באמצעותם את גישתו לערכי הדמוקרטיה: חשיבות המשפט - אבן יסוד של כל משטר דמוקרטי; דיני מלחמה - כן לצבא חזק אבל רק כזה שכפוף לדיני המלחמה; חופש הביטוי - מה בין שמירת סוד לבין טיוח?; ביקורת על השלטון; היחס למיעוט החי בקרבנו; ועוד