Abstract
הטענה המרכזית שלנו היא שבשנים האחרונות עברו לימודי המזרח התיכון בישראל אבולוציה, איטית ושקטה אך עמוקה ומשמעותית, שעיקרה השתנותה מדיסציפלינה בעלת גוון ממסדי, המזוהה עם המדינה ועם מנגנוני הביטחון שלה, לדיסציפלינה לא־ממסדית, שמתאפיינת בקו ביקורתי יחסית על המשטר והחברה בישראל עד כדי כך שהיא ראויה, אולי, להיחשב השדה האקדמי הביקורתי או הפוליטי ביותר במדעי הרוח והחברה. הטענה הזו נטועה בהקשר הרחב של הדיון המטא־דיסציפלינרי המתמשך שבמסגרתו חוקרי אסלאם והמזרח התיכון ומשקיפים אחרים דנים באופיו של המחקר עצמו ומתפלמסים עליו כבר עשורים ארוכים. בחלק הראשון של הרשימה נסקור בקצרה את ההיסטוריה של חקר המזרח התיכון בארץ ובעולם; בחלק השני נסביר את טיבו של השינוי שאנחנו מצביעים עליו. לבסוף נעלה נקודה למחשבה שחורגת מהשדה שלנו וקשורה למתח שבין ה"אינטלקטואלי" ל"יישומי"באקדמיה בכלל, תמיד ובמיוחד בימי מגפה, שהם ימים של שינויים מרחיקי לכת בתחומי החיים השונים (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 16-25 |
| Number of pages | 10 |
| Journal | קריאות ישראליות |
| Volume | 1 |
| State | Published - 2022 |
IHP publications
- IHP publications
- Middle East -- Study and teaching
- מזרחנות
- סעיד, אדורד -- אוריינטליזם