האותנטיות כביקורת וביקורת האותנטיות

מחברת המאמר מנסחת תפיסה חליפית לתפיסת הביקורת הנורמטיבית באמצעות מסעו המפותל של הרגש בנבכי תרבות המערב. המודרנה המערבית עיטרה (ואף כיתרה) את עולם הרגש בעומק אותנטי, שהקנה לו מעמד של אמת. באמצעות מושג הביקורת, המתיימר אף הוא לאייש מעמד של אמת, היא מפרקת את המיתוס שנכרך ברגש ובביקורת (ברגשות הביקורתיים, בביקורת הרגשות), וקוראת תיגר על יומרתם להעפיל לנקודת חיצון ארכימדית, או לצלול למעמקים אינטרינזיים, בחתירתם אחר האמת. בהמשך ללאטור היא מאמצת עמדה מתודולוגית המוותרת במודע על הנחות אפריוריות אשר למעמדם המוסרי, הנכון והצודק של הרגש והביקורת. בכך היא מפקפקת בתפיסה הגורסת כי השניים מתעלים מעל להשפעותיו חובקות הכול של הקפיטליזם המאוחר, ומן התפיסה הטוענת כי יציבותם (האותנטית, האתית, המוסרית) מאפשרת "לסחוט" מהם את אותה אמת חמקמקה. חבירתם יחד לעמדה המאופיינת בנזילות וחוסר קביעות תהיה מפלט מפני ביקורתיות מדומה. (מתוך המאמר)