האישה בין השטן לרוח הקודש: איחוז בעולם הקתולי בעת החדשה המוקדמת

הטענה במחקר היא שנשים משתמשות בגופן על מנת להעביר מסר של מצוקה אישית או ציבורית או שילוב של השתיים. כשהן אחוזות אישות אחרת שאינה הן עצמן, הן יכולות לדבר על נושאים שבתור נשים הן אינן רשאיות לדבר עליהם, כמו למשל מחלוקות דתיות, הפרות סדר חברתי, או עברות נסתרות של בני הקהילה. הצורך הפסיכולוגי לדבר והאילוץ המגדרי לשתוק יוצרים דינמיקה נפשית בלתי נסבלת שבסופה מתפרץ הדיבור מגוף האישה ויוצא מפיה בתור יישות שאינה היא. בכך מצליחה האישה גם להעביר את המסר שלה לקהילה וגם לשמור על השתיקה. היא אינה חורגת מגבולות המותר המגדרי, אלא רק משמשת צינור שדרכו מעבירה ישות אחרת את דבריה. טקסי גירוש הרוחות הם טקסי ריפוי שמביאים להשתלבותה מחדש של האישה בחברה. אבל בו בזמן הם מביאים להשתקה של האישה ולהחזרתה למצב הטבעי של נשים, שאמורות, בהתבסס על הציווי הפאוליני נגד הדיבור בציבור, לשמור על שתיקה. (מתוך המאמר)