האם שיטור 'נקודות חמות' מוביל בהכרח לשירות משטרתי לא הוגן או פוגעני, או שניתן למקסם שירות הוגן יחד עם האפקטיביות של גישות שיטור פרואקטיביות?

שיטור 'נקודות חמות' הפציע כאחת מאסטרטגיות 'השיטור החדש' החשובות ביותר הנפוצות כיום בעולם. אסטרטגיות אלה פותחו כתגובה לביקורת על אפקטיביות המשטרה במניעת פשיעה, בסוף המאה הקודמת. בעוד ששיטור הנקודות החמות הוכיח עצמו כאפקטיבי במניעת פשיעה, הלך והתפתח נרטיב האומר שגישה זו יחד עם גישות אחרות של פיקוח על הפשיעה הן בלתי הוגנות ואף ברוטליות. במאמר זה אני בוחן נרטיב זה, שהולך ונעשה מקובל, ומאתגר כמה מהנחות היסוד שלו ומציע נרטיב נוגד שבבסיסו ההנחה שניתן לשלב שיטור 'נקודות חמות' יחד עם גישות המעודדות הערכות חיוביות של הציבור את לגיטימיות המשטרה. לאחר סקירת התפתחות שיטור 'נקודות חמות' אני מראה שיש מעט ראיות על כך שגישה זו תורמת לשיטור מוטה ופוגעני ולמעשה, גישה זו באופן כללי מתמקדת יותר במניעת פשיעה ועל כן מפחיתה את מידת ההתערבות של המשטרה בחיי האזרחים בכל קהילה. בה בעת, על ידי שימוש בטקטיקות של עיכוב, תשאול וחיפוש, כפי שנעשה בעיר ניו יורק, אני מראה כיצד גישות שיטור אגרסיביות המתמקדות בנקודות חמות עלולות להוביל לתגובות שליליות בקהילה. לסיום, אטען שניתן למקסם גם את הפיקוח על הפשיעה וגם את הערכת התושבים והלגיטימיות של המשטרה בנקודות חמות ואציג שתי דוגמאות למחקרים המתנהלים תוך כדי כתיבת שורות אלה, הבוחנות את השגתן של שתי מטרות אלה. (מתוך המאמר)