"האתה הטבוע בנו" וכינון קהילה בספר 'אני ואתה'

אף כי הספר 'אני ואתה' נכתב במהלך שנים שבהן קרסו מבנים חברתיים ומדיניים מוכרים, אירועים היסטוריים מיידיים לא מוזכרים ביצירה זו. זו עובדה מתמיהה. האם בובר היה מנותק מהמתרחש? האם היה אדיש לקריסת הסדר האנושי? לא ולא. בדברי להלן אטען שאני ואתה מהווה מענה מזוקק, עמוק,על-זמני לאירועי השעה ההיסטורית. זה סוד כוחה של יצירה זו. האמת היסודית שמניעה את דברו של בובר פשוטה: כל היקום הנברא הינו מארג אחד, ובכל ישות ברואה קיים יסוד חיים המהווה נקודת קשר עם כלל הבריאה. הספר מעורר אותנו להיזכרות פשוטה שנקברת לעיתים תחת תילים של גירויים, הסחות דעת והפעלות על ידי בעלי עניין שבגינן נשכחת העובדה שהאדם - זכר ונקבה - הינו ישות ברואה. בובר נע מעובדה זו אל עבר ה"סוד" שרלוונטי לקוראיו: לכל אדם קיימת אפשרות לחוש את זיקתו לכלל הבריאה, בממד קיומי שבובר מכנה "האתה הטבוע בנו". נדמה לי שחשוב להתקרב לדבריו של בובר אודות "האתה" ולחוש, ללמוד ולהבין עד כמה הוא הלב הפועם ביצירה זו, ואולי בכל יצירתו של בובר. לימוד זה מצדיק היענות להזמנה לשוב ולקרוא את הספר, גם מאה שנה אחרי שראה אור. בדברי אבחן כיצד הכרת "האתה" מהווה צוהר של שחרור מדפוסי חשיבה ומצורות חיים שמרחיקות את היחיד, אותי, מידיעת עצמו כישות ברוכה בחיים. הכרת היותי ממשות חיה וקיימת כחלק מבריאה אחת היא ראשית של תפנית ביחס למשמעות ותכלית של יחסים בין אישיים. על כן אני ואתה, יצירה לכאורה לא-היסטורית, מציע פרספקטיבה שבכוחה לשנות מן היסוד סדרי קהילה וחברה על ידי הוספת רגישות לאמות מידה קיומיות שאינן שבויות של בעלי עניין אידיאולוגי, תאולוגי, אקונומי או פוליטי.