"הבהלה לזהב": מחפשי הזהב האבוד בהרי מדבריות ערב והנגב

"לאן אתם הולכים?" נשאלנו. "לטייל" ענינו בפשטות. השואל הביט בנו בחוסר אמון והקשה, "אז מדוע התיקים הגדולים?" "זה פשוט", ענינו, "הם מכילים את כל הציוד שנצטרך במהלך הטיול". השואל המשיך להביט בנו בחוסר אמון כשמחשבות רצות בראשו. את המחשבות לא יכלנו לשמוע, אבל ידענו שמה שעובר במוחו של הסקרן והחשדן הוא "שלא יספרו סיפורים. תיק כזה מנופח רק בשביל טיול בשטח? כשאני יוצא להרים אני לוקח כאפייה, טלפון, סיגריות, פינג'ן, תה והרבה סוכר. אם יוצאים לכמה ימים אז אולי גם קמח ומלח. אלו... אלו לא יוצאים סתם לשטח. אלו יוצאים לחפש את הזהב. ה-זהב. אותו זהב שמצוי פה במדבר ואיש לא יודע היכן. לפעמים יש בני מזל, אבל היהודים האלו... הם יודעים בדיוק היכן הוא הוחבא. הרי יש להם מפות שמראות להם את המקומות. גם יש להם את הספר הזה. הספר של היהודים שבו כתוב בדיוק איפה השאירו אבות אבותיהם את הזהב שלקחו ממצרים. אז, כשהם ברחו משם וחצו את המדבר הגדול". אנחנו מניחים לבחור לשקוע במחשבותיו וממשיכים בדרכנו. הזהב שאנחנו מחפשים לא נשקל במאזניים, וצבעו לא תמיד צהוב. הזהב שלנו נמצא בכל מקום. הוא נמצא בנופים הדרמתיים, בבריכות המים, במצוקים, במפלים, בשבילים החכמים, בסיפורים ובמדורות. את הזהב הזה לא קונים בכסף אלא בהליכה מאומצת במעמקי המדבר והקניונים. (מתוך המאמר)