Abstract
הזנת אגוזי אדמה בברזל הניתן ככילאט נהוגה בקרקעות לס ובקרקעות חוליות בדרום הארץ החל מאמצע שנות ה-70. אולם, לאורך שלושת העשורים האחרונים קיימת מגמה של עליה בכמויות המיושמות בפועל על ידי המגדלים ולעיתים כמויות גדולות לא עוזרות לריפוי המחסור. במחקר המוצג נבדק יישום כילאט ברזל באגוזי אדמה הגדלים בקרקע לס, במגוון רחב של מינונים - מ-0 עד 4500 גר' "תכשיר ברזל" (%6 ברזל) לדונם. נבדקה השפעת יישום מנה ראשונית של 500 גר' לדונם כדשן יסוד עם הזריעה, ונבדקו שתי שיטות יישום במהלך הגידול (טיפולי ראש): בסיכות לצד השורה או בריסוס ואחריו המטרה להחדרת הדשן לקרקע. הניסוי הוצב במתכונת של בלוקים באקראי בארבע חזרות. נבדקו מדדים שונים למעקב אחר מצב הצמחים ותגובתם לטיפולים: מיצוי ברזל כללי מהעלים, מיצוי "ברזל פעיל" ומדידת כלורופיל לא הרסנית בעזרת מד כלורופיל נייד (SPAD). עם סיום הניסוי נשקל היבול. התוצאות מדגישות את הצורך בטיפול בברזל, אך אינן מצביעות על יתרון מובהק ביישום רמה גבוהה מ-1500 גר' לדונם. נמצא כי יישום ברזל ביסוד תורם באופן משמעותי ליבול. שיטת היישום בריסוס נמצאה כיעילה יותר משיטת היישום בסיכות. מבין המדדים שנבדקו התבלט הברזל הפעיל כמדד שמשקף את מצב הצמח ואת התגובה לטיפולי ההזנה, אולם השימוש בו דורש עבודת מחקר נוספת שבעזרתה יוגדרו רמות סף לקביעת מצב ההזנה של הצמח.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 30-37 |
| Number of pages | 8 |
| Journal | ניר ותלם |
| Volume | 26 |
| State | Published - 2010 |
IHP publications
- IHP publications
- Iron
- Loess
- Peanuts
- Plants -- Nutrition