Abstract
מאמר זה מציג סקירה כוללת של מעמדו החוקי של החינוך המיוחד בישראל בשנת 1999. בחינתם של חוק החינוך המיוחד תשמ"ח (1988) ושל תקדימים משפטיים רלוונטיים, חוקי יסוד ופסיקות משפטיות שנפסקו לאחרונה, מגלה את התפיסה העומדת בבסיס אופיו של החינוך המיוחד בישראל. בחינה זו מאפשרת הסקת מסקנות בנוגע לאופי ההשתתפות של הורים בתהליך החינוכי, להתיחסות ל"סביבה הפחות מגבילה" ולמשמעות של נקיטת "הליך נאות" במערכת החינוך המיוחד במדינה. חוק החינוך המיוחד בישראל נועד לציין נקודת מפנה במתן שירותי חינוך מיוחד לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. החוק הועבר וזכה לתמיכה רחבה בכנסת, בתקווה שייצור נהלים מעוגנים בחוק ויתווה קווים מנחים, אשר לא היו קיימים קודם לכן. הטענה העיקרית במאמר היא, כי המנדטים המשפטיים בתחום החינוך המיוחד בישראל, אינם מבטיחים חינוך ב"סביבה הפחות מגבילה", וכתוצאה מכך הם מקדמים השמה סגרגטיבית. מדיניות זו מקשה על תלמידים בעלי צרכים מיוחדים להשתלב בחברת תלמידים במערכת הכללית. כדי להדגים טענות אלה, בודק המאמר את המגמות החוקתיות והמשפטיות במדיניות החינוך המיוחד בישראל, ואת הנחיות משרד החינוך, התרבות והספורט, שנקבעו בעקבות החקיקה. בנוסף לכך, נטען כי מגמות אלה, המאפיינות את חוק החינוך המיוחד ואת אופן יישומו, משקפות היבטים כלליים יותר של החיים והמבנה החברתי במדינת ישראל. בסיכום, מוצגות הצעות חלופיות, תיאורטיות ויישומיות כאחד, לתפיסה מערכתית ובירוקרטית של הטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 71-82 |
| Number of pages | 12 |
| Journal | סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום |
| Volume | 14 |
| Issue number | 2 |
| State | Published - 1999 |
RAMBI Publications
- Rambi Publications
- Special education -- Israel
