Abstract
רעיון המדינה הדו־לאומית בארץ הוא רעיון לגיטימי באופן עקרוני בתנאי שהכוונה היא למצב שבו שני העמים החליטו מרצונם הטוב להגשים את זכותם להגדרה עצמית בדרך זו. מה שאינו לגיטימי זה לשלול את זכותו של העם היהודי, כמו של העם הפלסטיני, לעצמאות לאומית, אם רצונם בכך. רק מי שמכיר בזכותו של העם היהודי לעצמאות יכול גם להציע לו בתום לב לוותר על עצמאות זו לטובת שותפות דו־לאומית בכל הארץ עם העם הפלסטיני. כאשר הקריאות להקמת מדינה דו־לאומית מלוות, כפי שקורה במקרים רבים, בפסילת הלאומיות היהודית ושלילת זכותו של העם היהודי לעצמאות, נשאלת השאלה אם אומנם יש כאן כוונה אמיתית להקים מדינה דו־לאומית, האמורה להיות מבוססת על הכרה שווה ומתן כבוד לשתי הזהויות הלאומית. באופן מעשי, יש לומר שמדינה דו־לאומית היא צורת משטר נדירה ביותר בעולם, ובלתי־קיימת לחלוטין במזרח התיכון הערבי־מוסלמי. שום מדינה דו־לאומית או רב־לאומית שהוקמה במהלך המאה העשרים לא החזיקה מעמד לאורך זמן. בתנאי הארץ והאזור, צפוי שמדינה עם רוב ערבי בלבו של המזרח התיכון הערבי שכל מדינותיו מוגדרות באופן רשמי כערביות, תהיה בפועל, אם תוקם, מדינה ערבית לכל דבר ולא מדינה דו־לאומית, בלי קשר למה שייכתב בחוקתה עם הקמתה. אין זה סביר שהעם הפלסטיני יסכים לאורך זמן להיות היחיד מבין כל עמי ערב שמדינתו אינה מוגדרת באופן רשמי כערבית וכחלק מהעולם הערבי. משום כך לא נראה שקיימת בארץ אופציה דו־לאומית אמיתית. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 15-41 |
| Number of pages | 27 |
| Journal | המרחב הציבורי |
| Volume | 6 |
| State | Published - 2012 |
IHP publications
- IHP publications
- Arab-Israeli conflict -- 1993-
- Jewish-Arab relations
- Majorities
- Nationalism
- Self-determination, National