Abstract
חובת המדינה לעשות כל מאמץ למנוע הרג אדם ברצח, בהריגה או במעשה שגגה. במרכז המאמר עומדת השאלה אם על המדינה לטפל במשפחת ההרוג, לסייע לה ולפצות אותה, בין השאר בגין אי-מניעת הפשע. המאמר מתמקד בזכויותיהן של משפחות נפגעי המתה בישראל. בישראל טרם נקבעה סופית מדיניות טיפול, סיוע ופיצוי לשארי המתה. גם קורבנות של עבירות אחרות אינם זכאים למענה ממלכתי המעוגן בחוק. אומנם סטנדרטים וכללים לטיפול בנפגעי טרור ובמשפחותיהם נקבעו בחוק הגמלאות לנפגע פעולות איבה, תש"ל-1970, אך סטנדרטים אלה והזכויות שבצידם שמורים לנפגעי טרור בלבד, ואינם חלים על דומיהם, נפגעי פשיעה ואלימות. ממצאים: בהיעדר מענה לצורכיהם של קורבנות עבירה, ובעיקר צורכי משפחות של נפגעי המתה, קיבלה ממשלת ישראל בנובמבר 2009 החלטה חד-פעמית, אשר אפשרה פיתוח מיזם המעניק למשפחות אלה טיפול וסיוע אישי ומשפטי. על בסיס החלטת הממשלה ניתן כיום טיפול לשארי עבירות המתה באמצעות משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, המחלקות לשירותים חברתיים, בידי האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, ובאמצעות שתי עמותות המפעילות את תוכנית 'סנה', שנועדה לסייע ולטפל במשפחות נפגעי המתה. מסקנות והשלכות למדיניות: המאמר מציג אמנות וכללים בין-לאומיים המנחים את הטיפול, הסיוע והפיצוי המוענקים לקורבנות עבירה במדינות אירופה ואמריקה. בדיון נבחנת התייחסות מדינת ישראל לנפגעי עבירה ולשארי קורבנות המתה לאור סטנדרטים אלה וכן בהשוואה להתייחסותה של ישראל לנפגעי איבה ולמשפחותיהם. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 773-799 |
| Number of pages | 27 |
| Journal | חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית |
| Volume | ל"ח |
| Issue number | 4 |
| State | Published - 2018 |
IHP publications
- IHP publications
- Victims of crimes
- Murder
- Victims of crimes -- Legal status, laws, etc -- Israel
- Social service
- Legal aid
- Human rights
