היבטים של לשון גבוהה והיבטים של לשון מדוברת בהעתקות של השרח לשיר השירים במגרב

דבר ידוע לכל, שהשרח למקרא ולספרות יסוד יהודית אחרת שהילך בקהילות רבות במזרח ובמערב המוסלמי נלמד בעל פה ולא מתוך ספר, וכך הייתה גם מסירתו מחכם לתלמידיו דורות רבים עד שפסקו לימודו ומסירתו. רק בדורות האחרונים החלו חכמים ומלמדי דרדקי להעלות חלקים ממנו על הכתב. פעמים שהדבר נעשה לבקשתם של חוקרים שבאו מבחוץ. מאז החלו מסרנים להעלות על הכתב את השרח, נצטברו בידינו כמה וכמה טקסטים חשובים ביותר. בכולם יש עניין בלשני רב גם בשל הצירוף המעניין של מרכיב מהלשון הגבוהה ומרכיב מהלשון המדוברת המשתקפים בהם. בלשון גבוהה הכוונה ליסודות הקרובים יותר ללשון הספרותית שרובם לא היו מוכרים כלל לרוב הדוברים. מדובר במילים ובצורות דקדוק המזדמנות בעיקר בשירים, בפתגמים או בשרח לבדו. המאמר עוסק בצירופם של היסודות משני סוגי הלשון- הגבוהה והמדוברת- הניבטים מטקסטים כתובים של השרח למקרא במגרב ומתבסס על שתי העתקות של השרח ל"שיר השירים" שנעשו בידי שני חכמים ממרוקו במאה העשרים.