Abstract
המאמר עוסק בהתפתחות ההיסטוריוגרפיה של חיי היהודים בגטאות מזרח אירופה. הסוגיה הראשונה הנבחנת היא מדוע עד שנות התשעים של המאה העשרים העדיפו החוקרים את הדיון בחיי הציבור והתארגנותו מן הדיון בהתמודדותו של היחיד עם האתגרים שהעמידו בפניו החיים בגטו. השאלה מתחדדת בייחוד משום שהיסטוריונים וחוקרי החברה בגטאות עצמם התמקדו בעיקר באיסוף חומר על דרכי התמודדותם של יחידים, של משפחות, של ילדים, של פליטים ועוד. בהמשך הדברים עולה השאלה מדוע משנות התשעים של המאה העשרים ואילך היו היחיד ודרכי התמודדותו עם המציאות הקשה בגטו לנושא חשוב במחקר. מכאן עולה סוגיית השיטה שבאמצעותה אפשר לבחון את הנושאים אלה. סוגיה זו קשורה בחשיבות הרבה של חומרים אישיים, בגישות של מיקרו-היסטוריה, בקשר בין מקרו-היסטוריה ובין מיקרו-היסטוריה ובשימוש במונחים ממדעי החברה בתיאור התמודדותו של היחיד. בסיום המאמר מובאות כמה דוגמאות ממחקרים חדשים שפורסמו בישראל בעשור האחרון ומייצגים את שיטת המחקר המוצעת במאמר. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 46-68 |
| Number of pages | 23 |
| Journal | ילקוט מורשת |
| Volume | 100 |
| State | Published - 2019 |
IHP publications
- IHP publications
- Holocaust, Jewish (1939-1945) -- Research
- Jewish ghettos
- National socialism
- Individualism