היקף תופעת הקורבנות של אלימות פיזית בין בני זוג: סקירה שיטתית וניתוח-על

ספרות המחקר בתחום מצביעה על שתי מגמות שונות באשר לקורבנות אלימות במערכת היחסים הזוגית. מחד גיסא, נטען כי שימוש באלימות הוא מנגנון של שליטה ועליונות גברית, וספרות המחקר אכן מצביעה על שיעור אלימות גבוה יותר של גברים כלפי נשים לעומת שיעור האלימות של נשים כלפי גברים. מאידך גיסא, קיימות ראיות שדפוסי אלימות ושיעורי הקורבנות בין המינים הם סימטריים. ממצאים סותרים אלו מצדיקים עריכה של ניתוח־על של ממצאים אמפיריים שיבוסס על סקירת ספרות שיטתית (systematic review), כדי לקבוע לא רק את כיוון האלימות במערכת היחסים של בני הזוג, אלא גם את עוצמת האפקט הסטטיסטי. מתוך גישה זו, סקירה שיטתית מסוג זה בוחנת את היקף האלימות הפיזית בסוגים שונים של מערכות יחסים זוגיות הטרו-סקסואליות, כגון נישואין, מערכות רומנטיות קצרות מועד (dating, להלן דייטינג) וחיים משותפים ללא נישואין (cohabitation, להלן איחוד אזרחי), בהתאם לדיווח בסקרי קורבנות ארציים ובמחקרי דיווח עצמי. הניתוח הוגבל למקורות שפורסמו באנגלית ובעברית. הליך החיפוש ותבחינים (קריטריונים) סטנדרטיים לבחירת המחקרים הניבו 45 פרסומים מ־36 מדינות מרחבי העולם. ממצאיה העיקריים של הסקירה מצביעים על אפקט דיפרנציאלי התלוי בסוג הַקשר: (א) בדייטינג קיים דיווח על שיעורי קורבנות גבוהים בקרב גברים לעומת שיעורי הקורבנות בקרב נשים; (ב) בנישואין קיים דיווח על שיעורי קורבנות גבוהים בקרב נשים לעומת שיעורי הקורבנות בקרב גברים; (ג) בחיים משותפים ללא נישואין קיים דיווח על שיעורי קורבנות גבוהים בקרב נשים לעומת שיעורי הקורבנות בקרב גברים. לבסוף, נראה כי האפקט הוא תלוי תרבות אך דווקא בכיוון לא צפוי, משום שבחלק ממדינות אפריקה שיש בהן מבנה פטריארכלי נמצאו בחלק מן ההשוואות שיעורי קורבנות זהים בשני המינים. (מתוך המאמר)