הכלכלה הפוליטית של המדינה הרגולטורית הישראלית: התפתחות רישוי המקצועות בשנים 2009-2023

רישוי מקצועות הוא אחד הכלים הרגולטוריים הרווחים ביותר בשוק העבודה בישראל, ובו מעל 160 מקצועות מורשים, ומעל 25% מהמשתתפים בשוק העבודה מחזיקים ברישיון מקצועי. עם הצטרפותה של ישראל ל-OECD ב2010- ועד 2023 חלה בישראל עלייה הדרגתית בביקורת על הרגולציה וקודמו תוכניות אופרטיביות להפחתת הנטל הרגולטורי. אף על פי כן, בשנים אלה רישוי המקצועות לא עבר דה-רגולציה ואף התרחב והעמיק עם רישוי של מעל ל20- מקצועות חדשים והקשחת דרישות הסף לקבלת רישיון למקצועות המורשים. מחקר זה בוחן ומסביר את התרחבותו של רישוי המקצועות בתקופה שבה כמעט באופן מוחלט בממשלה שלט הימין בהובלת הליכוד בראשות בנימין נתניהו ושותפותיו הניציות והשמרניות. החלק הראשון של המחקר סוקר את השינויים המרכזיים שנערכו ברישוי מקצועות בתקופה זו. חלקו השני מציע ניתוח איכותני והשוואתי של הכלכלה הפוליטית של התפתחות בארבעה משטרי רישוי – עריכת דין, ראיית חשבון, מקצועות פרא-רפואיים ונהגי מוניות. ממצאי המחקר מלמדים שעיקר התפתחות הרישוי נעשתה לפי דינמיקה פוליטית קליינטלית, שבה קבוצות אינטרס ובעיקר בעלי המקצוע השפיעו על עיצוב הרגולציה. אלה הצליחו לרתום את הפוליטיקאים, שלמרות ההצהרות על טיוב רגולציה, הראו רק מחויבות נמוכה לטיוב הרישוי. אומנם הדרג הבירוקרטי הראה מחויבות מסוימת לטיוב הרישוי, אך מחויבות זו נדחתה נוכח הלובי הפוליטי האפקטיבי של בעלי המקצוע. כמו כן, הדרג הבירוקרטי בעצמו קידם את התרחבות הרישוי במקרים שבהם הרישוי שימש אותו ככלי המקטין את האחריות שלו לסיכון מהמקצועות המורשים, וכן ככלי להרחבת השליטה בשוק באמצעות בעלי המקצוע המורשים הכפופים לו כרגולטור. עוד מראים הממצאים את התנאים שבהם התפתח הרישוי בהתאם לאינטרסים של קבוצות אינטרס על חשבון האינטרס הציבורי. תנאי אחד הוא הערך הפוליטי הנמוך של טיובר גולציה בתחומים שאינם במרכז הסדר היום הציבורי, ותנאי נוסף הוא יכולת המדינה המוגבלת בנושא טיוב הרגולציה.