Abstract
מאמר זה טוען שאפשר להבין טוב יותר את המניעים לפרוץ המחאה החברתית על רקע המדיניות הכלכלית של כל ממשלות ישראל בעשרים השנים האחרונות. מדיניות זו הקטינה מאוד את ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר וכך שחקה במידה ניכרת את השירותים החברתיים ואת החינוך, הבריאות, הדיור ציבורי והרווחה. כמו כן גרמה המדיניות הכלכלית לשחיקה ניכרת בשכר העובדים יחסית לתוצר, עקב הגדלת חלקם של עובדי הקבלן, החלשה של איגודי העובדים ואי-אכיפה של שכר המינימום. מדיניות זו לא הייתה חיונית לשמירת גירעון נמוך של המגזר הציבורי, שכן הירידה בהוצאות נוצלה להורדה של שיעורי המסים הישירים, וזו היטיבה בעיקר עם בעלי ההכנסות הגבוהות יחסית. המאמר טוען כי מדיניות זו גם לא הייתה נחוצה לצמיחה כלכלית, משום שההשפעה ארוכת הטווח על התוצר של הגדלת ההוצאה הציבורית ועמה של עליית שיעורי המסים אינה גבוהה ואף סימנה אינו מובהק. מדיניות זו תרמה באופן מתמשך להגדלת אי-השוויון בישראל ולתחושת מצוקה גוברת של ציבור גדול, החש כי עתידו הכלכלי נתון באי-ודאות קשה.
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 213-224 |
Number of pages | 12 |
Journal | מעשי משפט |
Volume | 5 |
State | Published - 2013 |
IHP publications
- IHP publications
- Economic policy
- Social service
- Equality
- Israel -- Economic conditions
- Financial crises
- Wage differentials
- Social integration