Abstract
מאמר זה בוחן את נקודות ההשקה בין שני נושאים שונים: תפיסת המוות המצרית וביטויה באמנות ויצירתו של אריק וייס מ-2008 אשר הוצגה במסגרת התערוכה "שבר ותיקון" שנערכה ב-2010 בבית האמנים בירושלים מטעם קרן עדי. במצרים העתיקה נחשב המוות כהמשך הקיום לנצח, לכן עסקו המצרים בשימורו של הגוף הפיזי וביצירת תנאים הולמים לקיום הממשי בעולם שמעבר. האמנות המצרית משקפת את תפיסת הנצח בכך שהיא מונמנטלית, שמרנית וכפייתית, תכונות הבולטות ביתר שאת בהשוואה לאמנות העכשווית הנוהה בתזזיתיות אחר חידוש ושנוי מתמיד כערך עליון. בכך היא נוקטת באסטרטגיה מנוגדת של התמודדות עם חרדת המוות. ההשוואה בין המודל המצרי המוכר ובין עבודתו של וייס, המושפעת ממנו ישירות, מעלה נקודות תהייה לגבי עבודתו של וייס. אמנם, האחרון מנסה להמחיש את מימד התיקון הטמון בדבקות באל, אשר מאחד את שבריו של האדם סביב אמיתותיו הפנימיות. ואולם, היצירה העכשווית – המתארת "חי-מת" – מציגה היפוך למומיה המצרית – המבקשת לייצג את ה"מת-חי" – ומעלה תהיות בכל הנוגע לתוצאות הדבקות באל, אשר עוקדות את האדם בכוח אמונתו, ונדמות כממיתות אותו, במקום להחיותו. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 2010 |
| Number of pages | 1 |
| Journal | היסטוריה ותיאוריה |
| Volume | 18 |
| State | Published - 2010 |
IHP publications
- IHP publications
- וייס, אריק
- אומנות ישראלית
- Art, Israeli
- מוות באומנות
- Death in art
- דת ואומנויות
- Art and religion
- אומנות מצרית עתיקה
- Art -- Egypt -- History
- Art, Egyptian
- מוות
- Death
- אמונה
- Faith
- חניטה
- Embalming
RAMBI Publications
- Rambi Publications
- הודיני, הרי -- 1874-1926
- Art -- Israel
- מות, אבלות -- אמנות
- God in art