הסדרים מותנים בדיני תאגידים

העולם האכיפתי משתכלל ומתקדם. התקדמות זו אינה פוסחת על המרחב התאגידי. בשנים האחרונות החלו רשויות האכיפה להשתמש לא רק בכלי האכיפה המסורתיים - העמדה לדין פלילי או הסדרי טיעון פליליים - אלא גם בהסדרים מוסכמים מסוג אחר: הסדרי אי-העמדה לדין (Non-Prosecution Agreement, להלן: "NPA") והסדר דיחוי תביעה (Deferred Prosecution Agreement, להלן: "DPA"). הסדרים אלה הם כלי אכיפה מידתי, והשימוש בהם מאפשר חיסכון בזמן ובעלויות של ניהול הליך פלילי, הן עבור רשויות האכיפה ובתי המשפט והן עבור התאגידים עצמם. בשונה מדרך של הגשת כתב אישום או גיבוש הסדר טיעון שכולל הרשעה של התאגיד, הבחירה בהסדרי NPA ו-DPA אינה כרוכה בהרשעה של התאגיד, שלא פעם נמשלה ל"גזר דין מוות" עבור התאגיד. משכך, בזכות השימוש בהסדרים מצטמצמת הפגיעה באוכלוסיות תמימות, ובהן נושים וצדדים אחרים. הסדרי NPA ו-DPA משרתים גם מטרות של הרתעה ושיקום של התאגיד. באשר להרתעה, הסדרי NPA ו- DPA כוללים פירוט רב של מהלך האירועים שהובילו להסדר וכן הודאה של התאגיד בביצוע עבירות שונות. הן הפירוט והן ההודאה משמשים לעיתים תכופות בעלי מניות בתאגיד להגשת תביעות נגד החברה ונגד מנהליה. תביעות אלה מוסיפות ודאי להרתעה שנושא עימו השימוש בהסדרים. באשר לשיקום, הסדרי NPA ו-DPA משלבים הוראות רבות המחייבות את התאגיד לבצע שינויים בתחום הממשל התאגידי, למנות מפקח חיצוני (מוניטור), לעצב ולהטמיע תוכניות אימון (training) למנהלים ולעובדים ולהוביל שינויים משמעותיים, כמו יצירת "קו חם" (hotline) לתלונות נגד התנהלות של התאגיד ועובדיו, מינוי נציב תלונות (ombudsman), שיפור של מערך הביקורת הפנימית, סגירה של מחלקה או קו עסקים מסוים ועוד. בהתחשב במכלול היתרונות המתוארים מוצע לשקול את אימוצם של הסדרי NPA ו-DPA גם בישראל. עם זאת, מוצע להכיר היטב את הביקורת שנמתחה על השימוש בהסדרים אלה בארצות הברית וללמוד מהניסיון שנצבר שם. בראש ובראשונה, הביקורת מכוונת לאלמנט של כפייה שקיים בשלב גיבוש ההסדר בין רשויות האכיפה לבין התאגיד. עיקר הביקורת הוא על כך שלאור העליונות של רשויות האכיפה במשא ומתן אל מול התאגידים, תנאי ההסדר נכפים על התאגידים, שחוששים שהתנגדות מצידם תסכל את ההתקשרות בהסדר ותוביל להגשת כתב אישום ואולי אף להרשעה שלהם. הרשעה כזו צפויה להוביל לנזקים קשים, בלתי הפיכים, לתאגידים. הביקורת נוגעת גם לשלב שלאחר שחתימה על ההסדר, הוא שלב מימוש ההסדר. לפי הביקורת, רשויות האכיפה יכולות להכריז באופן חד צדדי כי התאגיד הפר את ההסדר ולעשות שימוש בהודאה של התאגיד בביצוע העבירות שמהווה חלק בלתי נפרד מההסדר, לשם הרשעה של התאגיד. לבסוף, הביקורת נוגעת גם למוניטור שמתמנה מכוח ההסדר כדי לפקח על החברה לדרך מינויו ולהתנהלות שלו אל מול החברה. לאור זאת, אם יאומץ השימוש בהסדרי NPA ו-DPA בישראל, מוצע להכפיפם, לפחות בשנים הראשונות שלאחר האימוץ, לביקורת שיפוטית ביחס לגיבושם של ההסדרים והפעלתם וזאת במטרה לוודא התאמה והוגנות של ההסדרים. (מתוך המאמר)