הפוליטיקה של חובת דיווח על ביצועים סביבתיים

דיווח הוא מרכיב בסיסי בבניית משטר רגולטורי בכלל ובתחומי איכות הסביבה בפרט. משטרים רגולטוריים מבוססי דיווח מובחנים זה מזה בשאלות החייבים בדיווח, מקבלי הדיווח, נושאי הדיווח, אופן ומועד הגשתו והסנקציה הכרוכה באי-דיווח. מטרתו של מאמר זה היא לנתח את השימוש במכניזם של דיווח כחלק מהמשטר הרגולטורי בתחום איכות הסביבה והקיימות. הדיון מאורגן במסגרת אנליטית המבחינה בין סוגים שונים של רגולציה עצמית, ושלוש שאלות מחקר הנוגעות להתפתחות משטרי דיווח, לאפיונם ולגורמים המעצבים אותם. נשאל, ראשית, מהן נקודות הציון המרכזיות בהתפתחות המשטר הרגולטורי העולמי של דיווח על ביצועים סביבתיים מאז שנות השבעים ועד ימינו? שנית, מהם מאפייני המשטר הרגולטורי של דיווח על ביצועים סביבתיים באיחוד האירופי? שלישית, מהם הגורמים המסבירים את הבחירה בדיווח מנדטורי ובמתווכים רגולטוריים במשטר הדיווח על ביצועים סביבתיים באיחוד האירופי בעשור האחרון? ממצאי המחקר מעלים שלוש תקופות מרכזיות בהתפתחות משטר הדיווח העולמי בהובלת האיחוד האירופי, שהנהיג שני חידושים מרכזיים. הראשון הוא מעבר מדיווח וולונטרי למנדטורי והשני הוא הכנסת צדדים שלישיים כמתווכים רגולטוריים ומעבר מרגולציה עצמית לרגולציה עצמית משופרת. שלושה גורמים מסבירים את בחירתו בדיווח מנדטורי ובמתווכים רגולטוריים: כישלון הדיווח הסביבתי הוולונטרי, התארגנות אפקטיבית של בעלי עניין "ירוקים" והתאמה בין אינטרסים של חברות אירופיות להשקעה פיננסית בת-קיימא. הטענה המרכזית של המאמר היא שהאופן שבו מעוצב משטר הדיווח על ביצועים סביבתיים משקף הליך התמסדות של משטרי דיווח ככלל לעבר רגולציה עצמית משופרת. נדגיש את הגידול במספר אופני הדיווחואת ההתקדמות וההתרחבות של השימוש בהם לאורך זמן. תרומתו העיקרית של המאמר היא הן בהמשגת סוגים שונים של משטרים רגולטוריים והן בהסבר הגורמים שמעצבים משטרי דיווח..