הפרקטיקה של ציטוט היומיום: הציטוט כמעשה פוליטי בשירים של להקת הבילויים

המאמר מציע תיאוריה פוליטית של פרקטיקת הציטוט דרך קריאה בשירים של להקת הבילויים. הפואטיקה של הבילויים מבוארת לאור מסורת ארוכה ומגוונת הנשקפת מכתביהם של מחברים שונים בני המאה העשרים, אשר ראו בציטוט מעשה חתרני החי במרחב שבין היומיומי, האסתטי והפוליטי. במרכזה של קריאה זאת נמצאת תיאוריית היומיום של מישל דה סרטו, על היחסים החדשים שהיא מנסחת בין פעילויות של צריכה וייצור, קריאה וכתיבה. במפגש בין התיאוריה של דה סרטו לבין הפואטיקה של הבילויים, מעשי הציטוט של הבילויים מופיעים כצורה אקטיבית של "להסתדר עם מה שיש" (בריקולאז') וכאופן של "התגוררות" בטקסט של התרבות העברית ובחיי היומיום העבריים. בעזרת ציטוטים מן היומיום הישראלי ומן התרבות העברית מחד גיסא, ובעזרת אפקטים של הומור ואירוניה מאידך גיסא, הבילויים משיגים אפקט של ניכור המבוסס על הפער בין הקונקרטיות של מה שמוכר מן החוויה הישראלית היומיומית לבין המלאכותיות של המעשה האמנותי. מתוקף השימוש המחולן בטקסטים קנוניים ובשבריהם כמו היו חפצי יומיום או חומרי גלם, ומתוקף ההתייחסות לחפצי היומיום ומרכיביו כאל דברים בני ציטוט – היומיום הישראלי מקבל מעמד של טקסט פתוח לקריאה מחודשת, והטקסטים הקנוניים של התרבות העברית מקבלים מעמד של "דברים" - אובייקטים הזמינים לשימוש פרקטי שאינו מקדש אותם. הפוטנציאל הפוליטי הזה של פעולת הציטוט מהווה גם נקודת מפגש בין התיאוריה של דה סרטו לבין הגותו של ולטר בנימין, שראה בציטוט כלי להחדרת העבר אל ההווה ופעולה שיש בה כוח ביקורתי המתגלה (בין השאר) במבנה הרטורי של האלגוריה. בעזרת רעיונות של בנימין וממשיכיו, המנסחים בהקשרים שונים את מאפייניו של הסימן האלגורי, ובמהלך הדיון בשירים של הבילויים, נחשפים הקשרים שבין הציטוט, היומיום, והאלגוריה. (מתוך המאמר)