Abstract
המאמר בוחן את הצירוף 'מי יתן (ו)' המשמש בעברית המקראית, ולמעשה מאז ועד ימינו, כתבנית מודלית להבעת משאלה. חבירתם של מספר גורמים העניקה לצירוף זה את המשמעות 'הלוואי ש/ו'. השאלה הרטורית "מי יקטול", שהזמינה מענה שלילי - "אין כזה" - סללה את הדרך למשמע של איחול: "הלוואי שיימצא כזה". משמע זה התנקז במיוחד למקרה פרטי של "מי יקטול", היינו מי ייתן, כשהנושא בשאלה הרטורית, מי, מכוון לנושא של התשובה הפוטנציאלית "ייתן ה'", ו'ייתן' מביע את הגרימה למצב המיוחל בביטוי המשאלה, שהאל, הכל-יכול, מסוגל להיענות לה.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 49-68 |
| Number of pages | 20 |
| Journal | לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה |
| Volume | 74 |
| State | Published - 2012 |
IHP publications
- IHP publications
- Hebrew language, Biblical
- Hebrew language -- Idioms
- Modality (Linguistics)
- Hebrew language -- Semantics
- Questioning
- Wishes