הקדמה

הקובץ הזה מבקש להראות היבטים מרכזיים של הנאורות מבעד לעיניה שלה ולא מבעד לעיני מבקריה או דרך המראָה המעוותת לעתים שיצרו ויכוחים שבאו אחרי זמנה. אבל מאחר שאין זה אוסף מקורות, אלא אוסף מאמרים — שרובם נכתבו במיוחד לצורך קובץ זה בידי חוקרים מן השורה הראשונה — אין הוא מתיימר להציג את הנאורות רק בלשונה ובמילותיה. מבחינה מתודולוגית הוא מבוסס על תפיסה היסטוריוגרפית שגורסת שבאמצעות מחקר זהיר, דמיון היסטורי ואמפתיה אפשר להתקרב מאוד להבנת השקפת עולמם של בני אדם אחרים בזמנים אחרים. יש, כמובן, מי שחולקים על תפיסה היסטוריוגרפית זו. הללו מייחסים לפרשנות תפקיד מכריע כל כך עד שהם רואים בה פעילות שמעידה בעיקר על העוסקים בה, ומעט מאוד, אם בכלל, על מושאי מחקרם. מחברי המאמרים בקובץ זה דוחים השקפה זו. הנאורות סיפקה לנו שפע עצום של טקסטים שהתכוונו להסביר את עצמם ואת מחבריהם ולעתים קרובות עשו כן בהצלחה רבה. החוקר בן זמננו אמנם אינו יכול להיכנס בפשטות לנעליהם של בני המאה השמונה-עשרה, אבל הוא יכול להאזין להם בתשומת לב, ללמוד את מרקם חייהם ואת השקפותיהם, ומתוך כך להבין את עולמם, את דבריהם, את רוחם ואת כוונותיהם. תהום אמנם מפרידה בין המתים לחיים, בין הכותבים לקוראים, בין ההווה לעבר, אבל היכולת האנושית להזדהות עם הזולת, יכולת שהוגי הנאורות עצמם דנו בה בהרחבה, מאפשרת לחוקרים בני זמננו לבנות מעל התהום הזאת גשרים ולקרב אותנו להבנת הגותם של בני אדם שחיו ופעלו בזמן אחר. מטרתו של עיון כזה אינה, כמובן, מחקרית בלבד. הבנת ההגות הזאת רלוונטית לזמננו לא פחות משהייתה רלוונטית לזמן שבו נוצרה. שכן הנאורות הפכה ממהפכה למסורת, והמסורת הזאת, המורשת הזאת, הן המשענת הרוחנית, המוסרית והפוליטית של השקפת העולם הדמוקרטית. (מתוך המאמר)