הקמצן : קומדיה

"המחזה הקמצן מעצב בעמקות אדם שבקמצנותו מעוותת אותו, גוזלת את הנאות החיים ומעל לכול מאמללת את משפחתו ואת אנשי ביתו. האיש עשיר מאוד, אך בביתו המוזנח כולם סובלים מעוני, ממחסור ומרעב, אפילו הסוסים. אומר העגלון של הרפגון: 'הם לא מסוגלים לפסוע, לא אגיש שהם שרועים על קש, כי אין להם ליצורים האומללים האלה קש, וזאת האמת. אתה כפית עליהם צום כה חמור עד שהם רעיון של סוס או רוח רפאים של סוס בצורת סוס'. היעדר האנושיות ואהבת האדם של הרפגון מונגד לאנושיות ולאהבה של האחרים, משפחתו, משרתיו ושאר הבאים במגע עם הקמצן השולט בכיפה, שנאמר עליו כי הוא האדם הבלתי אנושי ביותר באנושות כולה. בחיים שהוקדשו לאהבת ממון לא נותר מקום לאהבת הזולת. משנגנבת מהרפרגון תיבת האוצר, אהבת האמת שלו, לבו נשבר: 'אבוי, הכסף המסכן שלי, ידידי היקר! לקחו אותך ממני, נלקחת ואבדה משענתי, נחמתי, שמחתי, בשבילי נגמר הכל, אין לי מטרה בעולם, בלעדיך אין לי חיים. הכול אבד, אני אבוד, אני גווע, קברו אותי!' המחזה הוא קומדיה, ונגמר, כהיגמר קומדיות, בכי טוב - בחתונה של שני זוגות צעירים מאוהבים ובהשבת האוצר הגנוב להרפגון. -- כריכה אחורית