Abstract
במהלך ימי העצמאות הראשונים של מדינת ישראל (1961-1949) כתבו סוכני זיכרון שונים עשרות מסכתות שיועדו למגוון קהלי יעד והציגו בצורה דרמטית את הנרטיב ההיסטורי של ישראל. המסכתות מתייחסות בהרחבה לעָבר היהודי ורבות מהן מזכירות גם את השואה, ואולם התייחסות זו נותרת כמעט תמיד מרומזת, מתרחשת בחוץ־במה ונמנעת מלהשתמש בשואה כדי להצדיק את קיומה של ישראל. במאמר אני טוען כי האופן שבו מטפלות המסכתות בשואה נובע מתפיסה יסודית שהוצגה באופן המובהק ביותר בהכרזת העצמאות. לפי תפיסה זו, יש להציג את השואה כחלק מהנרטיב ההיסטורי, אך בה בעת להימנע מליצור קשרים סיבתיים ישירים בינה ובין הקמת המדינה. אני פותח בניתוח השימוש בחזון העצמות היבשות (יחזקאל לז א-יד) כמטפורה לשואה, ממשיך בניתוח מסכתות שהזכירו את השואה עצמה באופן כללי וא־היסטורי, ובוחן מסכת חריגה מאת ש. שלום שהנכיחה את השואה בתוך המציאות הישראלית ונגנזה. לסיום אני מבקש להציב את המסכתות משנות החמישים בהקשר היסטורי רחב ומעמיד למולן שתי מסכתות מאוחרות. הראשונה, ממופע פעמוני היובל (1998) והשנייה — מטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות השבעים למדינת ישראל (2018) (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | השואה ואנחנו בתאטרון הישראלי (קובץ בעריכת דוד גדג' ועופר שיף) |
| Place of Publication | קריית שדה בוקר |
| Publisher | מכון בן גוריון לחקר ישראל והציוניות, אוניברסיטת בר גוריון בנגב |
| Pages | 27-46 |
| Number of pages | 20 |
| ISBN (Print) | 9789655101478 |
| State | Published - 2022 |
IHP publications
- IHP publications
- Holocaust, Jewish (1939-1945)
- Independence Day (Israel)
- Israel -- History -- Declaration of Independence, 1948