"השולחן" - על השירה המושגית של פרנסיס פונז'

על כתיבתו של פונז' שהיא על גבול הדיווח התיאורי-מושגי. הוא נרתע מן השימוש במילה שירה, ומעדיף לראות את עבודתו כמעשה מדעי הבוחן מחדש דברים יומיומיים ביותר כמו לחם, מים, שולחן, באמצעות פירוק השפה והלוגיקה המגבילות את ההתבוננות. שירתו היא הצעה למקוריות מתחדשת של תודעת העולם ושל הלשון עצמה, ועל כן שיריו הם בחיפוש מתמיד אחר צורה, קשב מיוחד לעשיית השיר, לניסוי ולטעייה, לחזרה, לתיקון, להתחלה מחדש.