השלכות השינויים הדמוגרפיים במרחב האורבני בישראל על הביטחון הלאומי: [מתוך המדור: הבמה המחקרית]

גלי הגירה חיצונית ופנימית, השכיחים במערכת הבינלאומית ומשפיעים על התנהלותה, הם גםִ נחלתה של מדינת ישראל. הם משפיעים מאוד על התפתחותה וכן על תופעת התְּרבּוּת והיחסים בין הרוב למיעוטים. במקרה הישראלי הנדון כאן, אזרחים ערבים וחרדים מהגרים כתהליך מתמשך לתוך מרחבי המחיה של הרוב ויוצרים מרחבים מעורבים. המאמר מנסה לבחון את ההשפעה של תהליכי התירבוּת הללו על החוסן החברתי ועל הביטחון הלאומי ולענות על השאלה: האם מדינת ישראל מודעת דיה וערוכה מול האתגר שהשינויים הדמוגרפיים הללו מגלגלים לפתחה?במאמר נסקרים מודלים של תירבות לקליטת מהגרים והגירה פנימית של קבוצות מיעוט בקרב קבוצות רוב במדינות מערביות, ונבחן אילו מהם יכולים להיות מיושמים בישראל, במישור הלאומי והמוניציפלי. ההנחה היא כי גידול מהיר של קבוצות מיעוט בישראל – כאלה שאינן מזדהות עם האתוס הלאומי, חשות תחושת זרות וריחוק מהמדינה ומתנגדות למוסדותיה – עשוי לגרום לחיכוכים בין קבוצות הרוב למיעוט עד כדי תופעות של אלימות, שיסכנו את חוסנה החברתי ואת ביטחונה הלאומי של ישראל. אימוץ מדיניות מתאימה מול אתגר זה חיוני לביסוס חברה מגוונת בעלת מאפייני חוסן וזהות גבוהים. כותבי המאמר מציעים המלצות לפיתוח מודל מוניציפלי לקליטה של קבוצות מיעוט וחיבורן לקבוצת הרוב, על מנת לצמצם את הסכנות הללו ולאפשר בנייה של חברה סולידרית יותר. (מתוך המאמר).