השלכות של מלחמה וטרור מתמשך על ילדים צעירים ועל אמהותיהם: שלוש קהילות תחת אש

מאמר זה מתאר מחקר שבחן את השפעותיהם של מלחמה וטרור מתמשך על מצוקה פוסט-טראומטית של ילדים צעירים ואמהותיהם. במחקר השתתפו 285 אימהות לילדים (בני שנה עד 6) משלוש ערים בישראל: חיפה וקריית שמונה, שנחשפו בשנת 2006 למלחמת לבנון השנייה, ושדרות, החשופה לאיום טילים מתמשך משנת 2000 ועד לכתיבת המאמר. איתור המצוקה הפוסט-טראומטית נעשה באמצעות ראיונות קליניים ושאלוני דיווח עצמי לאמהות. הן נשאלו על רמת חשיפתן ועל תגובותיהן לאירועים וכן על השפעות האירועים על ילדיהן הצעירים. לפי דיווחי האמהות נמצא כי שיעור הילדים ממדגם שדרות הסובלים ממצוקה פוסט-טראומטית גבוה מזה של הילדים מן המדגמים בצפון הארץ: מן הילדים ממדגם שדרות, %45 אובחנו כסובלים מהפרעת דחק-פוסט טראומטית, לעומת %15 מן הילדים ממדגם חיפה ו-%12 מן הילדים ממדגם קריית שמונה. תמונה דומה עלתה גם באשר לבעיות התנהגותיות ורגשיות אחרות אצל הילדים הצעירים. זאת ועוד, שיעור האמהות ממדגם שדרות הסובלות ממצוקה פוסט-טראומטית ומתסמינים דיכאוניים היה גבוה מזה של האמהות מן המדגם הצפוני: מן האמהות במדגם שדרות, %41 הוערכו כסובלות מהפרעה פוסט-טראומטית, ו-%41 הוערכו כסובלות מתסמינים בינויים עד חמורים של דיכאון. ממצאי המחקר תומכים בהשערת העומס המצטבר (allostatic load‏), שלפיה חשיפה חוזרת ונשנית ומתמשכת בהווה לאירועים טראומטיים גורמת להגברה ניכרת של מצוקה פוסט-טראומטית. הממצאים אף מורים על השלכות חמורות של חשיפה מתמשכת ורבת-שנים לטרור, המאפילות על ההשלכות של חשיפה למלחמה, הנמשכת זמן קצר. (מתוך המאמר)