השפעתם של גורמים אנושיים על השינויים העיתיים בקצב ההתייצבות של חולות אשדוד-ניצנים

מחקרים קודמים שנערכו בחולות אשדוד-ניצנים הצביעו על כך שקצב תהליך ההתייצבות של הדיונות, אשר החל עם קום המדינה, איננו קבוע בזמן או במרחב. עם זאת, קיימות אי-התאמות בין תוצאות המחקרים הללו ולא ניתנו הסברים לגורמים הפיזיים והאנושיים אשר עומדים מאחורי השינויים שנצפו. במסגרת מאמר זה אנו מצביעים על הפעילות האנושית בחולות כגורם המרכזי בהסברת השינויים שנצפו. באמצעות שיטות ייחודיות לניתוח צילומי אוויר והדמאות נמצאו שלושה שלבים עתיים בתהליך: 1948-1966 התייצבות, 1966-1977 פעילות מחודשת של הדיונות ומ-1977 ואילך - התייצבות מחודשת. על מנת להסביר את השונות העתית בקצב ההתייצבות נבחנו השינויים בקצב תנועת החול ובכיסוי הצומח וזאת ביחס לגורמים פיזיים (משקעים, התאדות, עוצמת הרוח וכיווניות הרוח, מפלס מי התהום ושכיחות סופות האבק) וגורמים אנושיים (נוכחות בדווים באזורי חולות, אימוני הצבא, תיירות ונופש). לא נמצאה התאמה בין הגורמים הפיזיים שנבחנו לבין השינויים שחלו בפעילות הדיונות. מאידך, הנתונים מצביעים על קשר בין פעילות הדיונות לנוכחות אנתרופוגנית של הערבים ובעיקר של הבדווים באזור, כאשר תחילת התייצבות הדיונות עם הקמת המדינה מוסברת בהפסקת פעילותם של הערבים והבדווים שם. ריכוז הבדווים באזור התחדשה בשנים 1966-1977 על רקע ביטול הממשל הצבאי, תוצאות מלחמת ששת הימים והבצורות שאירעו בנגב בשנות השבעים, והתבטאה בתנועה מחודשת של הדיונות. פעילות הסיירת הירוקה בסוף שנות השבעים הביאה לפינוי הבדווים ממישור החוף ולהסדרת הרעייה ובעקבות כך להתייצבות הדיונות. תהליכים אלו נמשכים עד היום (התקציר לקוח מהמאמר).