מדינות בעלות מודעות מפותחת לרווחת העובדים משתמשות במגוון אמצעי מדיניות כדי לתמוך בעובדים החלשים ביותר. שניים מבין האמצעים הנפוצים הם שכר מינימום ומענק עבודה. שני האמצעים נמצאים בשימוש בישראל. מחקר זה בוחן את ההשפעה של העלייה ההדרגתית בשכר המינימום בישראל בשנים 2006-2009 על השכר והתעסוקה של עובדים ברמות השכר הנמוכות. נמצא שהעלייה בשכר המינימום מביאה לעלייה בשכר העובדים, אולם השפעותיה על התעסוקה אינן אחידות. בקרב גברים ברמות השכר הנמוכות, עליית שכר המינימום מביאה לירידה בתנועה אל התעסוקה וממנה, כך שפחות עובדים מפסיקים את תעסוקתם ופחות עובדים מצטרפים למעגל התעסוקה. בקרב נשים, לעומת זאת, ניכרת עלייה בהסתברות להפסיק את התעסוקה ללא שינוי בהסתברות להצטרף למעגל התעסוקה. מכאן שהעלאת שכר המינימום מיטיבה עם הגברים ברמות השכר הנמוכות יותר מאשר עם הנשים באותן רמות שכר, ומגדילה את הפער המגדרי בשוק העבודה. מתבקשת מדיניות נלווית שתתמוך באופן דיפרנציאלי בנשים בעלות השכר הנמוך ביותר. -- בשער
| Name | מזכר מדיניות |
|---|
| Publisher | שורש - מוסד למחקר כלכלי-חברתי |
|---|
