Abstract
האם ראוי להתחשב בחוויה הסובייקטיבית של ריצוי העונש לשם קביעת חומרתו? בהנחה שהתשובה היא חיובית, מהי הסמכות המתאימה לעסוק בזאת? וכיצד הדיון הנורמטיבי עומד ביחס לדין המצוי? שאלות אלו מתעוררות במיוחד במסגרת מדיניות ענישה גמולית שבה יש משקל רב לצורך בהלימה בין חומרת העברה בנסיבותיה לחומרת העונש המוטל בגינה. מעשית, דיון זה חשוב במיוחד בעת קביעת עונשם של אסירים שסבלו סבל חריג במאסר בשל הפרת זכויותיהם, או בשל מאפיינים אישיים חריגים. במאמר מוצעים שני מסלולים, על בסיס הדין הקיים בישראל, להתחשבות בחוויה הסובייקטיבית לצורך קביעת העונש ההולם: בשלב גזר הדין ובשלב השחרור המוקדם. הטענה היא, כי לשלב השחרור המוקדם יש יתרונות בכל הנוגע להערכת חוויה סובייקטיבית חריגה. יתרונות אלו נובעים מנקודת הזמן המאוחרת ומאופי שיקול הדעת שהיא מפעילה. לבסוף מוצע מתווה להתחשבות בחוויה הסובייקטיבית של העונש, במקרה ובהיקף המתאים לשם הערכת העונש ההולם. הצעה זו מבוססת על שיקולים נורמטיביים ואמפיריים המסייעים בקביעת סוגה והיקפה של החוויה הסובייקטיבית החריגה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 55-81 |
| Number of pages | 27 |
| Journal | קרימינולוגיה ישראלית |
| Volume | ה |
| State | Published - 2016 |
IHP publications
- IHP publications
- Forensic psychology
- Judicial discretion
- Prisoners
- Proportionality in law
- Punishment
- Sentences (Criminal procedure)