Abstract
מדיניות הרווחה בישראל מתאפיינת בעשור האחרון ביציבות רבה בהוצאה החברתית ובמאפייני מערכת הרווחה. המאמצים העיקריים של הממשלות האחרונות להתמודד עם מצוקה חברתית התמקדו בהורדת יוקר המחיה, במיוחד בכל הקשור בדיור, באמצעות עידוד תחרות בשוק החופשי ופעולות נוספות להורדת מחירים. הרחבת היקפה של הפעילות הממשלתית להתמודדות עם עוני ופערים חברתיים ולהבטחת ביטחון סוציאלי באה בדרך כלל במענה ללחצים ציבוריים או פוליטיים. צעדי המדיניות ונתוני ההוצאה החברתית בשנים 2016 ו-2017 מעידים כי מגמות אלו נמשכות. לצד היציבות בהוצאה, בשנה האחרונה הדגימו שתי התפתחויות את האופן שבו מתרחשים שינויים במדיניות: האחת היא הנהגת תוכנית "חיסכון לכל ילד", שהיא תוצר של המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני ושל התחייבויות במסגרת הסכמים קואליציוניים, והאחרת היא ההסכם להעלאת קצבת הנכות הכללית, אשר נתקבל בעקבות מאבק ציבורי ופוליטי מתמשך. על אף צעדים אלו נראה כי המדיניות הקיימת ורמת ההוצאה החברתית הנוכחית, שהיא נמוכה במידה ניכרת מזו המקובלת במדינות רווחה אחרות, אינן צפויות להביא בשנים הקרובות לירידה משמעותית בהיקף אי השוויון והעוני בחברה הישראלית. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 135-146 |
| Number of pages | 12 |
| Journal | דוח מצב המדינה |
| State | Published - 2017 |
IHP publications
- IHP publications
- Poor
- Social policy
- Social security
- Social service
- Subsidies
