Abstract
נפתלי וגנר כותב על האינסוף הגדול והאינסוף הקטן הטמון בסונטה אופוס 11 של בטהובן. מדובר בשני מינים של מוזיקה. המקרוקוסמי והמיקרו קוסמי. הראשון הוא סימפוני ומפליג החוצה אל שני מרחבי היקום האינסופיים, השני – הווריאציה – מפליג פנימה, אל תוך החלוקה האינסופית של השלם. נפתלי וגנר מצטט מדברי הסופר מילן קונדרה האומר ש"סימפוניה היא אפוס מוזיקלי" ואפשר להשוות אותה, אם כך, למסע באינסוף של העולם החיצון, לעומת הסימפוניה, הווריאציה מובילה לרבגוניות אינסופית פנימית. בטהובן גילה בווריאציות חלל שונה וכיוון שונה של תנועה. הוא מתרחק מהנושא המיקרו קוסמי שלו, ובווריאציה האחרונה בסונטה אופוס 111 הנושא אינו דומה לעצמו יותר משפרח דומה לבבואתו תחת זכוכית מגדלת. קונדרה משתמש בדימוי זה כדי להבין את נבכי הנפש של דמויותיו בחתירתן לשלמות אסתטית, אלא שהפרויקט קם על יוצרו – כאשר הדברים הם אינסופיים, כל חתירה להגיע לסופם מועדת לכישלון. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 13-29 |
Number of pages | 17 |
Journal | פעימות |
Volume | 1 |
State | Published - 2010 |
IHP publications
- IHP publications
- Beethoven, Ludwig van -- 1770-1827
- Music
- Symphony
- Composers