כאשר העבודה חוזרת להיות מצרך: בחינה ביקורתית של מכרזי הפסד ברכישת שירותים עתירי כוח אדם

המאמר בוחן את השאלה אם ‘הצעות גירעוניות‘ (הצעות שבהן המחיר המבוקש עבור השירות נמוך ממחיר העלות של ביצועו) במכרזים לרכישת שירותים עתירי כוח אדם הן הצעות הניתנות מתוך מניעים כלכליים לגיטימיים, או שהן מתכון לשירותים באיכות ירודה ולהפרה של זכויות העובדים. המאמר, שהוא פרי של עבודה קלינית שנערכה בקליניקה לרווחה תעסוקתית באוניברסיטה העברית, טוען כי מכרזי הפסד הם פרקטיקה בלתי לגיטימית, ומצביע על הקשר ההדוק בין הצעות גירעוניות במכרזים לבין הפרה של זכויות עובדי קבלן בתחומי הניקיון והאבטחה. קבלת הצעות גירעוניות מנוגדת לעקרון שוויון ההזדמנויות במכרזים, שכן היא יוצרת 'מירוץ לתחתית' ונותנת לקבלנים עבריינים יתרון בלתי הוגן על פני קבלנים המבקשים לשלם לעובדיהם כדין. לטענת המאמר, על דיני המכרזים להביא בחשבון מטרות חברתיות מעבר לשיקולי עלות צרים ולהתאים את עצמם לעקרונות של דיני העבודה, ובראשם לעיקרון שלפיו "עבודה אינה מצרך". לפיכך, מדיניות מינהלית ושיפוטית ראויה צריכה לתת עדיפות לערכים של שמירה על שלטון החוק ועל זכויות עובדים על פני השיקול של חיסכון בעלויות, ולפסול על הסף הצעות גירעוניות.