כיבוש, סיפוח וחוק ההסדרה

בחוק להסדרת ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון ביקשו המחוקקים להסדיר יישובים ישראליים ביהודה ושומרון. חקיקתו של החוק מהווה המשך למהלך עקבי וארוך שנים של "סיפוח זוחל" שבמהלכו הקו הירוק המפריד בין ישראל לבין השטחים הולך ונמוג בכל הקשור להתנחלויות ולאזורים שנותרו בשליטתו המלאה של צה"ל. בניגוד לרושם הראשוני, פסילתו של החוק על ידי בית המשפט העליון אינה בולמת את מהלך הסיפוח הזוחל. פסילת החוק על ידי בית המשפט העליון מבוססת על פגיעה בזכויות המוגנות בחוקי היסוד, ובייחוד על הפגיעה שמצא בית המשפט בעקרון השוויון בין הישראלים לפלסטינים. במילים אחרות: השימוש בעקרון השוויון כטעם לפסילת חוק ההסדרה מבוסס על התובנה שהמציאות הפיזית והמשפטית של הסיפוח הזוחל אינה מצדיקה עוד את ההתבססות על דיני הכיבוש, אלא מחייבת את בית המשפט לבחון את החקיקה ביחס לשטחים בכלים הלקוחים מן המשפט הישראלי. המאמר מנתח את השינוי בפסיקת בית המשפט העליון מהסתמכות על דיני הכיבוש להסתמכות על דיני זכויות האדם, ובייחוד על עקרון השוויון. המאמר גם מנתח את השלכותיו של שינוי זה, ובוחן בביקורתיות את היתרונות והחסרונות של המהלך המשפטי שנקט בית המשפט העליון. (מתוך המאמר)