כינונו של סגנון ישראלי 1967-1973

תמר אלאור ומוטי רגב במאמרם 'כינונו של סגנון ישראלי 1967 -1973', שמים דגש על מגמת ההיפתחות של החברה בישראל לתרבות המערב בתקופה של שלהי שנות השישים ומרבית שנות השבעים. לטענתם, כתוצאה ממגמה זאת התעורר יחס אמביוולנטי כלפי הדפוס הדומיננטי של תרבות ישראלית פרטיקולריסטית ובמקום זאת נעשה ניסיון לשמר אותנטיות וילידות עם פתיחות למגמות החדשות מאירופה ומארצות הברית. אלאור ורגב מדגימים טענה זאת באמצעות דוגמאות מתחומי האופנה והמוזיקה הפופולרית. הם עוסקים ביוצרים הרואים ביצירתם הצהרה על ישראליות חדשה בעלת אוריינטציה גלובלית וקוסמופוליטית. לטענתם, הסגנון הישראלי שנוצר בשנים אלו נצרב כדפוס מכונן המשלב בין מזרח ומערב. התפתחות זאת היתה קשורה לתופעות חוץ ישראליות של שבירת הקודים וטשטוש גבולות יחד עם ערגה אל האתני ו'האחר' שהתרחשו בשנים אלו בעולם המערבי. בד בבד, התפתחות זאת של סגנון ישראלי חדש שמערבב ומתיך יסודות אסתטיים ממזרח וממערב היתה קשורה גם לתופעות פנים ישראליות של פרימת הגבולות המזרחיים והמערביים של המדינה - תחושה של מרחב פתוח של טרם התבססות הכיבוש, שהיתה מנוגדת לחווית הסגירות שאפיינה את שנות קיומה הראשונות של המדינה. (מתוך המאמר)