"כי העשק יהולל חכם": בין טקסט ללשון בספרות חז"ל ובמקרא

מאמר זה עוסק ביחסי הגומלין שבין טקסט ללשון. יחסים אלו יודגמו בעזרת עיון במדרשים על פסוק אחד במגילת קהלת ובמקבילותיהם. המאמר צמח מתוך עיון בטקסט מדרשי קצר בקהלת רבה על כל רכיביו: נוסח, עריכה, מקבילות וענייני לשון, וכל עניין אחוז בחברו. כפי שאטען להלן, הוראות שונות של השורש עש"ק מאירות את עריכתו של הטקסט בקהלת רבה, ואולם כדי לעמוד על ההוראות השונות של השורש בעברית יש לדון לא רק בטקסטים מדרשיים אלא גם בטקסטים מקראיים שהמילה מופיעה בהם, ולשם קביעת משמעות המילה בטקסטים מקראיים יש לדון בזיקה שביניהם. משמעותו ועריכתו של המדרש מתבהרות מתוך עיון במקבילותיו, ואף כאן עולות בעיות של זיקה בין טקסטים בתוכנם ובלשונם. הכרת מהותו של הטקסט המדרשי חשובה לעיון הלשוני, והעיון הלשוני מפלס דרך בהבנת הטקסט המדרשי. העיון האחד הופך אפוא בהכרח להיות רב-ממדי, וכל ממד מחייב ראייה רחבה יותר מזו של הטקסט האחד שבו מעיינים, אם טקסט מדרשי ואם טקסט מקראי. אין כל דרך להפריד בין ממדים אלו בלי לפגוע בחיותם: אם בקצותיהם אין הם נוגעים זה בזה, לבם אחד הוא. זה אולי אחד המסרים העיקריים של מאמרי. (מתוך המאמר)