"לאסוף את רסיסי הנפש": שברים, נרטיב וההיסטוריה של האוטוביוגרפיה

Research output: Contribution to journalArticle

Abstract

המחבר מציג כמה מהטקסטים המכוננים של הכתיבה הביוגרפית. הוא מציג את הכתיבה האוטוביוגרפית כצומת שדרכו עוברות תפישות עולם תיאולוגיות, פילוסופיות ואסתטיות ופורש את שתי הגישות המרכזיות של הז'אנר, כפי שהתפתח בתרבות המערב: הגישה הנרטיבית, שמציגה סובייקט בעל "אחדות תבונית ורגשית", ולעומתה תפישת השברים, "המניחה כי האני הוא ריבוי ולכן מייצגת אותו ככזה". הגורם החשוב ביותר שהביא לשינוי ביחסו של עולם האמנות כלפי מעמדם של הסובייקט ושל חומרים אישיים הוא הגל הראשון של התנועה הפמיניסטית, שהחל בסוף שנות השישים ובשנות השבעים. אמניות צעירות רבות - וביניהן קרולי שנימן, אנה מנדייטה, ג'ינה פיין, מרי קלי, חנה וילקה, מרתה רוסלר, ג'ודי שיקגו וסוזן לייסי - נתנו ביטוי לססמה "האישי הוא פוליטי" באמצעות מדיה שונות והפנו בעבודות האמנות שלהן ובכתיבתן את תשומת הלב לחוויות האינטימיות של נשים בכלל, ושל כל אחת ואחת מהן בפרט כאישה, אמא ומאהבת-אהובה, הן במרחב הציבורי, הממסדי, השיחני והביתי, ובעיקר בתחום הפרטי, המיני והגופני
Original languageHebrew
Pages (from-to)27-48
Number of pages22
Journalהמדרשה
Volume8
StatePublished - 2005

IHP publications

  • IHP publications
  • Nietzsche, Friedrich Wilhelm -- 1844-1900
  • Petrarca, Francesco -- 1304-1374
  • Postmodernism
  • Self (Philosophy)

Cite this