Abstract
זיקתם של גדולי הפייטנים בארץ ישראל, כיניי, אלעזר בירבי קליר וחבריהם, אל עולם המדרש היא מן המפורסמות: רוב הפיוטים הארץ ישראליים מן התקופה הקלסית של הפייטנות המזרחית (בין המאה השישית למאה השמינית) ספוגים בדברי מדרש, ודרשותיהם של חכמים מובאות בהם שוב ושוב, עתים ברמזים דקים ועתים בהרחבה. אך היחס בין המדרשים לפיוטים איננו מתמצה בהשפעה חד-סטרית של היצירה המדרשית הפרוזאית על הטקסט הפייטני: פייטנינו הקדומים חיו בתקופה שבה עדיין הייתה היצירה המדרשית חיה ופעילה, ואף הם לא הסתפקו בשאילת דרשות קיימות אלא יצרו לא אחת דרשות משלהם. במאמר זה נבחנים כמה מן הגורמים שזירזו את יצירתן של דרשות פייטניות. המחבר עומד על הקשר בין יסודות ליטורגיים הכרוכים בכתיבת הפיוטים לבין היצירה הדרשנית המתפתחת בהם. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 283-308 |
| Number of pages | 26 |
| Journal | דרך אגדה |
| Volume | 12 |
| State | Published - 2013 |
IHP publications
- IHP publications
- Aggada
- Bible -- Pentateuch -- Reading
- Haftarot
- Hebrew language, Medieval
- Piyyutim