מדינאות בלא מדינה: תרומה יהודית להיסטוריה הפוליטית

ב-18 בדצמבר 1744 חתמה השליטה ההבסבורגית מריה תרזה על צו המגרש את כל היהודים מפראג: עד סוף חודש ינואר 1745 עליהם לעזוב את העיר ועד סוף חודש יולי על כל היהודים לעזוב את כל בוהמיה ומורביה והם לא יורשו להתיישב אף באחת מארצות הירושה ההבסבורגית. מאות בשנים הייתה הקהילה היהודית בפראג אחת הקהילות הגדולות והעשירות באירופה, והגירוש הפתאומי - הניסיון האחרון לגרש יהודים מעיר אירופית גדולה לפני המהפכה הצרפתית - לא היה רק מהלומה ליהודי פראג אלא אף איום על מחייתם ועל ביטחונם של היהודים ברחבי אירופה. בחודשים אחר כך ניטשה אחת המערכות הפוליטיות והדיפלומטיות הנמרצות ביותר של יהודים כמעט בכל רחבי אירופה למען קהילת פראג. בתנאים ששררו לפני שנת 1789 ולפני הענקת השוויון האזרחי ליהודים יש לראות במערכה זו עדות ליכולתם ולמיומנותם של היהודים בשימוש במגוון של אמצעים - טיעונים הומניטריים ומסחריים, פיתויים כספיים ושתדלנות פוליטית ישירה - כדי להפוך על פיה, בעתות של לחץ זמן ותנאי מלחמה קשים ביותר, החלטה פוליטית של אחד מן השליטים החזקים ביותר באירופה. המאמר מנסה לשרטט את קווי המתאר של מערכה פוליטית זו. רק ניתוח מפורט של השיטות שנעשה בהן שימוש יכול לתת תמונה מלאה של משמעותה של מדינאות שמפעיל עם חסר מדינה. זהו המשכה של השתדלנות היהודית המסורתית, אולם זוהי גם ראשיתו של השימוש באמצעי תקשורת ובאמצעי שכנוע מודרניים להשגת המטרה. בכך הקדימה מערכה זו את האמצעים שבהם השתמשה הדיפלומטיה היהודית המודרנית, דיפלומטיה שהובילה למתן לגיטימציה לציונות ולהקמתה של מדינת ישראל. (מתוך המאמר)