מדיניות השמירה על קרקע חקלאית: התהוותה, מיסודה וערעורה

אחת התוצאות של תהליכי העיור והמטרופוליזציה בעולם היא הנטייה להרחיב את השטח העירוני הבנוי לתוך המרחב הכפרי ובשוליו. מגמה זו מעוררת חשש במדינות רבות בדבר עתידו של המרחב הכפרי כשטח פתוח. מדיניות השמירה על קרקע חקלאית בישראל נועדה במקורה לשמור על קרקע לייצור חקלאי. אולם מדיניות זו סייעה בעקיפין גם להשגת יעדים חשובים אחרים של מדיניות התכנון הלאומי, כגון: מדיניות פיזור האוכלוסין, ניצול מלא יותר של השטחים המיועדים לפיתוח עירוני, ליצירת גבול חד בין שטחים עירוניים ובין אזור כפרי.תנופת הבנייה והפיתוח במדינת ישראל בראשית שנות התשעים הגבירה את הלחץ להפשיר שטחים חקלאיים לבנייה למגורים ולפיתוח של תעסוקה ותשתיות. הלחץ הגובר ערער את המבנה שהוקם לשמירת השטחים הפתוחים. מנגד, מתאפיינות שנים אלו בירידת הביקוש לשטחים בחקלאות, בשינויים בארגון החברתי-כלכלי של החקלאים ובנכונות ואף ברצון גובר מצד החקלאים להסב את ייעוד שטחיהם לשימושים אלטרנטיביים. המגמות השונות יצרו גיבוש של תפיסות חדשות באשר למטרות השמירה על השטחים הבלתי מבונים. הדגש הוסב מחשיבותם כקרקע חקלאית לחשיבותם כשטח פתוח.מטרתה של עבודה זו היא לסקור את השינויים שחלו במדיניות השמירה על הקרקע החקלאית מתקופת טרום המדינה, עת הייתה ... [long field truncated]