מוסר, מלחמה ושלום במשנת הרב קוק ותלמידיו: המפגש בין אוטופיה למציאות

עבודתו הספרותית והמחקרית של פרופ' יונה פרנקל ז"ל לימדה אותנו - בין היתר את אמנות המעבר מהטקסט הקאנוני אל ה"כאן" וה"עכשיו" האנושיים. הוא השכיל להעניק לנו את דרכי הקריאה הקשובה והזהירה, המבקשת לחדור ללבו של הכותב, ואת המיומנויות של הפרשנות המאפשרת "ללוש" את הכתוב ולמצוא בו יותר ממה שנראה לעין במבט ראשוני. כל אלה אפשרו את הפרשנות הספרותית והקיומית שאפיינה את כתיבתו. להלן אבקש להתחקות על שאלה עיונית העוסקת ביחסו של הראי"ה קוק למלחמה ושלום בכלל, וביחסו ליושבי כנען, לכיבוש ארץ ישראל וכן על חזונו הפוליטי בפרט. מטבע הדברים, נוכח הפער בין החזון האוטופי והמציאות הריאלית, סוגיות אלו "טעונות" הן. בד בבד אצביע על דרכי התמודדותם של חלק מתלמידיו מול הווה שהרב קוק לא הכיר. בדבריי אנסה להצביע על המצוקה שאליה נקלעו התלמידים, ועל טיבו של הפתרון שמצאו, על יתרונותיו ובעיותיו. אצביע על התרומה של "תורת אחדות ההפכים" להבהרת הגיונו של הרב קוק ולהבנת תגובת תלמידיו, ו"אשוחח" עם ספרו של אלי הולצק שעסק בסוגיות אלו. בכתבי הרב קוק אפשר לאתר שתי תגובות לסוגיית מוסריותה של המלחמה וכיבוש ארץ ישראל. התייחסותו של הרב קוק לשאלה זו ביחס לתקופת המקרא נראית במהופכת לחלוטין מגישתו הנעדרת כל אלמנט של אלימות בעידן המודרני. הפער בין התגובות השונות ניכר, ועלול להיתפס כסותר אהדדי. מאמרי יעקוב אפוא אחר הגיונו הדיאלקטי של הרב קוק ויתחקה על הצלחתם החלקית של כמה מתלמדיו ביישום הגיגיו. (מתוך המאמר)