מוצאו של הביטוי המקראי "זכרה לטובה" ומעמדו בהיסטוריה הלשונית של העברית

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

השורש זכ"ר ושמות העצם טוב / טובה שגורים ביותר, כל אחד כשהוא לעצמו, בכל רבדיה של העברית המקראית, ומופיעים בה מאות פעמים. אולם הצטרפותם זה לזה, כאידיום לשוני בעל משמעות מיוחדת משלו, מתועדת בכתובים פעמיים בלבד, ושתי ההיקרויות מופיעות בספר נחמיה, העוסק בתקופה הפרסית. העובדה שזיווגן של שתי המילים הללו לצירוף אידיומטי אחד המופיע אך ורק בקורפוס המקראי המאוחר, ונעדר לחלוטין מן הספרות המקראית הקדומה, יש בה בהחלט כדי להצביע על האפשרות כי לפנינו חידוש לשוני מאוחר. סוגיה זו היא העומדת לבירור דיאכרוני בדיון שלהלן.
Original languageHebrew
Pages (from-to)51-54
Number of pages4
Journalארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה
Volume32
StatePublished - 2016

IHP publications

  • IHP publications
  • Hebrew language, Biblical
  • Hebrew language -- Idioms
  • Bible -- Nehemiah

Cite this