מחקר ותיאוריה בלימודים פוסטקולוניאליים

גיליון זה, המוקדש למחקר ולתיאוריה בלימודים פוסטקולוניאליים, הוא תוצר של סדנה ללימודים מתקדמים שהתקיימה במכון ון ליר בירושלים בספטמבר 2005. כל המאמרים בגיליון הוצגו ונידונו במהלך הסדנה, ואחר כך עברו תהליך ארוך של כתיבה, שיפוט, עיבוד והכנה לפרסום. גם אם מה שמובא כאך לפנינו הוא נתח קטן יחסית משפע העבודות שהוצגו בסדנה (בסך הכל הוצגו יותר מארבעים עבודות ותגובות -- ראו נספח בסוף הגיליון), יש בצבר זה כדי להעביר את רוח היצירתיות, את הגיוון האינטלקטואלי ואת ההתלהבות שליוו את הדיונים במהלך שלושת ימי הסדנה. העבודות המוצגות מתכתבות עם מגוון תחומי ידע: היסטוריה, מגדר, קולנוע, ספרות, מרחב, גזע, גלובליזציה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדע המדינה ותיאולוגיה פוליטית. צבר העבודות, הסטודנטים ואנשי הסגל העוסקים בתחום חידדו את העובדה שמלבד קורסים בודדים, בעיקר במחלקות לספרות ולקולנוע, אין כיום אף לא באוניברסיטה אחת בישראל תוכנית מוסדרת ללימודים פוסטקולוניאליים. צבר מרשים זה מבטא היטב הן את הגיוון הדיסציפלינרי של הסדנה והן את האופנים המורכבים שבאמצעותם אפשר להגדיר את הקורפוס המכונה לימודים פוסטקולוניאליים. אכן, למשתתפים היו הגדרות מגוונות למעמדו של התחום. היו שגרסו למשל שלימודים פוסטקולוניאליים מייצרים חלל אפיסטמי, החסר באקדמיה, ללימודי מזרחיות. בעוד שהממסד האקדמי הכיר בצורך לייסד מחלקות ללימודי מגדר, הרי לימודי מזרחיות לא זכו מעולם להכרה ממסדית וסביר להניח שלא יזכו לכך בעתיד הקרוב. זאת על אף שטף העבודות ההולך וגדל ולמרות המספר הרב של הסטודנטים, מזרחים ולא מזרחים, הכותבים וקוראים מזרחיות בישראל (מה שלואיז בית-לחם מכנה "רביזיוניזם מזרחי"). תחושה דומה רווחה בקרב הסטודנטים הפלסטינים שהשתתפו בסדנה והצביעו על היעדרה של זירה המכונה "לימודי פלסטין". משתתפים אחרים הצביעו על כך שהלימודים הפוסטקולוניאליים הם מסמן מובהק של הקשר בין לימודים אקדמיים לספֶּרה הפוליטית. ולראיה, חלק מן החוקרים בתחום מפתחים פרדיגמה לחקר הכיבוש, לחקר הגזענות הביולוגית והתרבותית ולביקורת פוליטית של אופני הידיעה הן באקדמיה והן בשיח הציבורי. כך או כך, לא היה ספק שמשתתפי הסדנה הם חלק מקהילה פעילה של תחום אינטלקטואלי תוסס. עם זאת, השתתפות ערה זו נושאת בחובה גם מגבלות והיא מחייבת משנה זהירות.