מילוט וגלות: הנמלטים מרדיפת שלטון הגנרלים בארגנטינה בשנות השבעים

המאמר מתמקד בניתוח פרשת הנמלטים מרדיפת שלטון הגנרלים בארגנטינה בשנות השבעים. הוא בוחן את תהליכי קבלת ההחלטות בשטח ובישראל, ביחס לשאלה אם מוסדות המדינה והסוכנות היהודית ושליחיהם בדרום אמריקה עמדו בפועל במחויבות לסייע ליהודים במצוקה. מיקוד זה מעמיד את המאמר בצומת של שני תחומי מחקר: האחד הוא מחקר מתרחב על היחסים המורכבים הקיימים בין מדינות לאום לבין פזורות, ובמסגרתו מאמץ המאמר את זווית הניתוח הכפולה של המטפלים בנרדפים ושל אותם האנשים, שלנוכח האיום על חייהם או על שלומם הגופני, החליטו להסתייע בגורמים הישראליים. האחר נוגע במורכבות של תהליכי קבלת ההחלטות בגופים ציבוריים וממשלתיים, ובמורכבותה של היוזמה האישית בשטח, לנוכח מצבים חדשים ובלתי צפויים. מניתוח אופני הסיוע ומבחינת מאגר הנתונים על הנמלטים עולה במלוא משמעותה סוגיית הזהות היהודית, והדרכים שבהן שליחי הסוכנות ומשרד החוץ פירשו וניווטו את הזהות הזאת, לצד אינטרסים, מחויבויות סותרות, אילוצים וסיכונים, אשר ליוו את מלאכת המילוט של הנרדפים בארגנטינה, מדינה שישראל קיימה אתה יחסים דיפלומטיים ומסחריים תקינים