Abstract
במאמר נידון החילוף בין מילות היחס 'הימנו' הנחשבת אופיינית לבבל, ו'ממנו', הנחשבת אופיינית לארץ ישראל, ונבחנת השאלה אם החילוף שבין מילות היחס עשוי לשמש סימן היכר בין הענף הבבלי לבין הענף הארץ-ישראלי של לשון חז"ל. המחבר טוען שיש להבחין בקבוצה של ביטויים תואריים בעלי סימן היכר מובהק, המסתיימים בתנועת a או במ"ם, שמצטרפים אל 'הימנו' כמעט תמיד בתלמוד הבבלי ובמידה מועטה מאוד בענף הארץ ישראלי. המחבר מציע הסבר שהאחידות המתגלה בתלמוד הבבלי יש בה כדי להעלות את האפשרות, שמוצאה של 'הימנו' בקבוצת ביטויים זו, וממנה נתפשטה אל השימוש הרחב. מכאן ואילך חלו שני תהליכים: בארץ ישראל 'הימנו' הלכה ונעלמה ולעומת זאת במסגרת מסירת הבבלי קיימו רוב הטיפוסים מצב הדומה למצב הקדום. רק בטיפוס האשכנזי נפרצו הגדרים, 'הימנו' נתפשטה מאוד גם מחוץ לתחומה הקדום, ובכך ניטשטש ההבדל בין שתי הקטגוריות.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 217-228 |
| Number of pages | 12 |
| Journal | לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה |
| Volume | 74 |
| State | Published - 2012 |
IHP publications
- IHP publications
- Grammar, Comparative and general -- Prepositions
- Hebrew language, Talmudic
- Talmud Bavli
- Talmud Yerushalmi